מחלקת מהגרים וחסרי מעמד | רופאים לזכויות אדם
26.01.2014
דו"ח
ביקור משלחת רופאים לזכויות אדם למתקן "חולות"

ב
10.1.14 יצאה משלחת של נציגי רופאים לזכויות אדם למתקן השהייה בדרום למבקשי מקלט
"חולות", שם פגשה בכמאה מבקשי מקלט המוחזקים במתקן. במהלך המשלחת נבדקו
על ידי הצוות הרפואי 63 כלואים ונערכו שיחות עם עוד כ-30 מבקשי המקלט אשר נשאלו על
מצב שירותי הבריאות ועל התנאים במתקן הכליאה "חולות".
מדובר
בביקור ראשון של רופאים לזכויות אדם במתקן חולות לצורך הערכה ראשונית של התנאים,
הגישה לשירותי בריאות והמצב הבריאותי של הכלואים.

חברי/ות
המשלחת: שבעה רופאים ורופאות, שתי אחיות, מתורגמנית ומתנדבים נוספים.
צוות
רפואי: ד"ר עידו לוריא (פסיכאטריה), ד"ר גלית ארטום (משפחה),
ד"ר שירי טננבאום (אנקולגיה),
ד"ר שי קרמר (משפחה), ד"ר תמיר
שרגאי, ד"ר הבטומרים וולדיאסוס,
ד"ר פליקס גוטספלד (גסטרואנטולגיה),
אליסיה וואקאס – אחות, עזיזה קידאנה – אחות, מאיר דביר – סטודנט לרפואה.
חברי
צוות : יעל רייכמן, אלישבע מיליקובסקי.
מתנדבים
נוספים: הלן וולדו, עמוס בריזון, יעל אסקירה, מורן מקמל.

תיאום
הביקור:
לפני
הביקור פנה ארגון רופאים לזכויות אדם לשירות בתי הסוהר (שב"ס) על מנת לתאם
כניסה למתקן עצמו , וזאת על מנת לפגוש את מבקשי המקלט ולהתרשם מתנאי המחייה במתקן.
בקשה זו נענתה בסירוב. סיבת הסירוב הייתה שהיות ומדובר מתקן פתוח, השוהים בו
יכולים לצאת וכי מכיוון שחברי המשלחת יכולים
לפגוש ולבדוק את מבקשי המקלט בחוץ אין כל סיבה בהענקת היתר הכניסה. יצוין
כי טיעון זה שומט את הבסיס מטענת הממשלה כי מדובר במתקן פתוח.

בריאות
ותנאים מגדירי בריאות:
מעדויות
הפליטים עמם שוחחו חברי/ות המשלחת עולה כי:

כוח אדם רפואי: במתקן איש צוות
רפואי אחד, לא ברור אם מדובר בחובש ולא ברופא. רופאים לזכויות אדם תנהל בדיקה
מעמיקה מול הרשויות על מנת לברר זאת ביתר דיוק.
נגישות שפתית: איש הרפואה
הנמצא במקום מדבר ערבית, כך שלמבקשי המקלט דוברי הטיגרנית קשה מאוד לתקשר
איתו.
איכות הטיפול: רבים ממבקשי
המקלט טענו כי הטיפול הרפואי שניתן בחולות אינו מספק. מהעדויות עלה כי בדיקות גופניות התואמות
לסימפטומים אינן מתקיימות. כך לדוגמא, אדם שסובל מבעיות נשימה לא נבדק כלל
באמצעות סטטסקופ. בנוסף, למטופלים שסובלים מבעיות רפואיות מתמשכות או שזקוקים
להפניות לבדיקות שאינן קיימות במתקן נאמר להגיע בכוחות עצמם לבית החולים
סורוקה בבאר שבע ולקבל שם טיפול זאת למרות שאין להם ביטוח רפואי המאפשר כלל
קבלת טיפול רפואי שאינו דחוף בבתי החולים.

גם כאשר
מדובר בבבעיות רפואיות אשר דורשות מענה רפואי מיידי הרי שזה אינו בנמצא במתקן. כך
למשל, בדקו רופאי רל"א שני מטופלים הסובלים מגזזת – מחלה מדבקת המחייבת טיפול
מיידי כדי למנוע הדבקה של כלואים נוספים.

הצרכים הרפואיים
שעלו מבדיקת המטופלים:

צינון, בעיות נשימה, בעיות עור, כאבי ראש, בעיות עיכול, כאבי בטן עם מקור לא ברור, בעיות
עיניים, בעיות שיניים וכאבים ראומטיים שחלקם תוצאות של שברים מהעבר (מהמסע
במדבר, ממחנות העינויים בסיני ועוד).
בריאות הנפש: מרואיינים
דיווחו לנו על שני מבקשי מקלט השוהים במתקן ונמצאים במצב נפשי קשה. חברי/ות
המשלחת לא יכלו לשוחח עמם כיוון שהם לא יצאו מהמתקן כדי לפגוש אותנו.

כ70%
ממבקשי המקלט שפגשנו דיווחו על מצב נפשי ירוד, מצוקה, ותחושת של תסכול ודכאון
שנובע מתחושת הייאוש והעדר התקווה. מצבים אלו מוחמרים עקב תחושת שעמום קשה בשל
העדר מקורות לימוד תעסוקה ופעולות פנאי. הקשר בין כליאה להשפעה שלילית על מצבם הנפשי
של מבקשי מקלט מודגם באופן חוזר בסקרים, מדגמים ומחקרים ממדינות שונות ובקרב קבוצות
אתניות רבות. למעשה, מחקרים רבים מצביעים על
כך שכליאתם של מבקשי מקלט גורמת להם נזק נפשי. בפרט, נמצא שלמבקשי מקלט המוחזקים בכליאה
שיעורים גבוהים של דיכאון והפרעת עקה בתר-חבלתית (PTSD –
Posttraumatic stress disorder), וכי חומרת התחלואה הנפשית שהם חווים נמצאת
בקורלציה למשך הזמן שהם נמצאים בכליאה.[1]
תנאים
אלו ונזקים למצבם הנפשי של הכלואים, חמור אף יותר אם נזכור כי בין מבקשי המקלט יש
גם ניצולי מחנות עינויים בסיני אשר זקוקים לשיקום נפשי והכליאה מחמירה את מצבם.
בין המרואיינים שלושה אנשים אשר העידו שהם ניצולים של מחנות העינויים בסיני, ולא
מן הנמנע שיש ניצולים נוספים.

תזונה: רבים ממבקשי המקלט התלוננו על איכות המזון
במתקן חולות, מתיאור התפריט עולה שהמזון המוגש להם כולל בעיקר לחם ואורז לבן
עם מעט גבינה פירות וירקות. תשעה מהנבדקים התלוננו על בעיות עיכול.
תנאי מגורים: צפיפות-בכל חדר גרים כעשרה מבקשי מקלט[2],
הישנים במיטות קומתיים. רוב מבקשי המקלט שרואיינו התלוננו כי בלילות הם סובלים מקור משום שאין חימום
בחדרים ואין מספיק שמיכות.
תנאי היגיינה: רבים
מהמרואיינים סיפרו לנו כי שב"ס לא מספק להם די נייר טואלט וסבון , וחלקם
הלין על מחסור במברשות שיניים ובמשחות שיניים. מספר מרואיינים אשר פנו
לשב"ס בבקשה כי יספק להם סבון נוסף, נענו כי עליהם לרכוש אותו מכספם[3].
בנוסף, במשך רוב שעות ביום אין מים חמים. יש מקלחת אחת ושירותים אחד לעשרה
אנשים.
בגדים: חלק ממבקשי המקלט הגיעו למפגש ללא נעלים
וגרבים והתלוננו שאין להם מספיק בגדים חמים. אחרים סיפרו שהביגוד שברשותם
הגיע מתרומות של אנשים שבאו לבקר.

"יותר
גרוע מסהרונים":
מבקשי
המקלט המוחזקים בחולות נדרשים להירשם מול רשויות הכלא שלוש פעמים ביום: בוקר,
צהריים וערב. בשעה עשר בלילה ננעלים השערים ונאסרת עליהם היציאה.
בין
מועדי הרישום כמעט בלתי אפשרי לעזוב את המתקן לפעילות משמעותית. זמינות האוטובוסים
אשר מקשרים בין חולות לבאר שבע אינה גבוהה ועלותם גבוהה עבור רוב הכלואים במתקן.
ביקור קרובי משפחה וחברים בתל אביב הופך ליעד בלתי אפשרי הן בשל עלות הנסיעה והן
משום הזמן הקצר בין מועדי הרישום היומיים. אין ספק שבידוד זה גם הוא בין הגורמים
העיקריים למצוקה הנפשית עליה דיווחו המרואיינים. במהלך הראיונות שערכנו חזרה שוב
ושוב הטענה כי "מתקן חולות יותר גרוע מכלא סהרונים"

סיכום:
1. מדו"ח זה עולה כי שירותי הבריאות במתקן
חולות אינם מהווים מענה לבעיות הבריאות מהם סובלים מבקשי המקלט אותם פגשנו. זאת
בניגוד להחלטת הממשלה בנוגע להקמת מתקן הכליאה "חולות"[4] שבה נקבע כי
אספקת שירותי הבריאות לשוהים במתקן יסופקו על ידי שירות בתי הסוהר בהנחיה מקצועית
ושוטפת במקביל להקצאת משאבים שיספק משרד הבריאות. בנוסף הוחלט כי "שירותי
בריאות מחוץ לתחום המרכז יספקו על ידי משרד הבריאות, לרבות שירותי ליווי והסעה
מהמרכז וחזרה אליו, במצבי חירום רפואיים, שבהם לא ניתן יהיה לבצע פינוי
עצמי."
רופאים
לזכויות אדם פנה למשרד הבריאות ולשירות בתי הסוהר בכדי לברר מהם שירותי הבריאות
הניתנים במתקן "חולות" ומהם הנהלים בנוגע לשירותי בריאות הניתנים מחוץ
ל"חולות".
2.
למרות
שמתקן "חולות" מוגדר מתקן פתוח, מדובר במתקן כליאה לכל עניין ודבר.
יתירה מכך – העדר התאריך השחרור והעדר
אופק לתקווה או פתרון עבור הפליטים הופך את שהייתם לבלתי נסבלת ועלול להוביל בטווח
הארוך לפגיעה קשה בבריאותם הנפשית והפיזית.
עמדתו של ארגון "רופאים לזכויות אדם – ישראל" היא שמקומם של
מבקשי המקלט אינו בכלא.
מיליון
השקלים ועשרות המשרות מהשירות הציבורי שממשלת ישראל הפנתה להקמה ותפעול של מרכז
השהייה ראוי שיהיו מושקעים בשכונות דרום תל אביב המופקרות זה שנים רבות. משאבים
אלו יכולים אף לשמש בהנחת תשתיות לקליטת מבקשי המקלט ברשויות שונות ברחבי המדינה.

[1] השפעת
כליאה על מבקשי מקלט https://www.phr.org.il/default.asp?PageID=55&ItemID=1198

[2] תקנות בתי הסוהר קובעות כי לא יהיו בתא יותר מ-
4 אנשים. ראה- דוח הסנגוריה הציבורית בנושא הצפיפות במתקני הכליאה: http://old.justice.gov.il/NR/rdonlyres/83CEB73A-BE94-4BD2-A316-F8B35E11681F/41468/zfifut.pdf

[3] יש לציין כי מהראיונות עולה שמבקשי המקלט מקבלים
הקצבה של 10 ש"ח ביום, סכום שאינו מאפשר נסיעה רחוקה או השלמת רכישה של מוצרי
היגנייה ותזונה באופן משמעותי במכולת המתקן. בנוסף, במידה והם עוברים על חוקי המתקן
הם נקנסים בהפחתת הסכום

[4] החלטת ממשלה מיום 24.11.13 "תכנית משולבת
ומתואמת לטיפול בתופעת ההסתננות הבלתי חוקית"
http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2013/Pages/govdec960.aspx