English צרו קשר
מחלקת כלואים
מחלקת מהגרים וחסרי מעמד
  מידע כללי
  קמפיינים
  פעילות שוטפת
  פעילות פרטנית
  פעילות משפטית
  דוחות וזכותוני בריאות
  עדכוני תקשורת
  וידיאו
מחלקת שטחים כבושים
מחלקת תושבי ישראל
מחלקת כפרים בלתי מוכרים
מרפאה פתוחה
מרפאה ניידת
פעילות ציבורית
המתקפה על ארגוני זכויות האדם בישראל
ארכיון / מאגר מידע
אודות העמותה
אתיקה רפואית וזכויות אדם
דרכי פעולה
קחו חלק
העמותה בתקשורת
עלוני רל"א (ניוזלטרים)
Facebook Flicker YouTube

דוחות וזכותוני בריאות > רפואה דחופה פחות
שם רפואה דחופה פחות
תאריך 06.11.2007
תיאור

כשלים במימוש חוק זכויות החולה בהוראתו לטיפול דחוף שאינו מותנה

כתיבה: רן כהן
תחקיר: מיכל זרזבסקי, מגד גוזני

*חלק מנייר עמדה זה מבוסס על נייר עמדה קודם מאת רמי אדוט

רקע: מ.ג., גבר אתיופי בשנות הארבעים לחייו, מבקש מקלט המוכר על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם, הגיע לפתח חדר המיון עם חום גבוה, צמרמורות, שתן דמי וזיהום חמור בקטטר קבוע המושתל בגופו. על אף מצבו הרפואי הקשה, סירב צוות המיון לקבלו ודרש מפורשות תשלום אגרה בסך 807 שקלים כתנאי ראשוני לקבלת טיפול. מ., חסר מעמד ואמצעים, נותר חסר אונים מחוץ לחדר המיון כשמצבו הולך ומתדרדר. רק כעבור מספר שעות ובהתערבות של צוות רופאים לזכויות אדם התקבל מ. לטיפול ואושפז באופן מיידי כשהוא במצב חמור.

מתוך ההכרה כי כל אדם, יהא מעמדו אשר יהא, זכאי להצלה ולטיפול רפואי בעיתות חירום, נכתב ונחקק חוק זכויות החולה     (1996) ובו סעיפים מפורשים המורים על מתן טיפול רפואי דחוף ללא כל התניה. לאחרונה נתקלת עמותת רופאים לזכויות אדם בכשלים רבים בדרכי היישום והפרשנות של חוק זכויות החולה על הוראתו לטיפול דחוף. רובן המכריע של הפניות אותן מקבלת העמותה הנן פניות של אוכלוסיית חסרי מעמד.

אוכלוסיית חסרי המעמד בישראל הינה אוכלוסייה מגוונת מאוד ובתוכה נכללים מהגרי עבודה, בני ובנות זוג זרים של אזרחים ישראלים אשר מעמדם הזוגי לא הוכר, מבקשי מקלט מדיני המחזיקים אישור עבודה אך אינם זכאים לקבל שירותי בריאות, קרובי משפחה של עולים חדשים, קורבנות סחר בנשים, משת"פים וחסרי מעמד אחרים.

לכאורה, הזכות החשובה ביותר – הזכות לחיים, מובטחת לאוכלוסייה זו באמצעות חוק זכויות החולה אולם מקרים המגיעים לרופאים לזכויות אדם מלמדים כי מימוש הזכות כורע תחת בעיות של עלות ולחצים מבניים הגורמים לצוותים, בעיקר אנשי המנהלה בבתי החולים, להערים קשיים בפני חסרי מעמד המנסים ליישם זכות זו.

● כשלים בעת קבלת חולים לטיפול דחוף:
הוראות חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996  קובעות כי :
- סעיף 3 (ב) -  "במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה."
-סעיף 11(א) -  "בנסיבות שיש בהן לכאורה מצב חירום רפואי או סכנה חמורה,והתבקש מטפל או מוסד רפואי  לתת טיפול רפואי לאדם ,יבדוק אותו המטפל ויטפל בו ככל יכולתו."
-סעיף  12(א) -  "פנה מטופל לחדר מיון זכאי הוא לבדיקה רפואית בידי רופא"

אולם ,למרות הוראות החוק המפורשות ,נתקלים חסרי המעמד החיים בישראל במספר בעיות בהגיעם לממש זכות יסוד זו -

א. החולה, עם הגיעו לחדר המיון, פוגש תחילה את צוות המנהלה ולא צוות רפואי שמוסמך להחליט באם מדובר במצב המצריך טיפול דחוף או לא. אנשי צוות המנהלה פותחים בבירור מיוחד, דורשים מסמכים ואישורים ומציגים תביעת תשלום או דרישה להבטחת תשלום.

הצגת תביעה לתשלום או הבטחת תשלום בדרכים אחרות לפני הבדיקה הרפואית (בין אם מדובר בטיפול דחוף ובין אם לאו) הפכה להערכתנו לנוהל קבוע בחדרי המיון. לעתים, נוהגים צוותי המנהלה ליצור מצג שווא המרמז כי ללא תשלום לא יינתן כל טיפול רפואי ולמעשה מתנים, גם אם לא באופן מפורש, מתן טיפולים מצילי חיים בתשלום כספי. הצגת דרישה לתשלום כאילו היא תנאי לטיפול דחוף נמצאת על הגבול, ובמקרים מסוימים אף מהווה הפרה, של חוק זכויות החולה.

ב. גם עובדים זרים בעלי אישור עבודה בתוקף, המבוטחים בביטוח בריאות פרטי כחוק, נתקלים לעיתים במכשולים וקשיים דומים בהגיעם לקבל טיפול דחוף בחדר המיון שכן צוות המנהלה למוד ניסיון ומודע לכך שחברות הביטוח הפרטיות עלולות שלא להחזיר את עלויות האשפוז.

ג. חולים שהנם חסרי מעמד ולפיכך אינם מבוטחים בביטוח בריאות, נוטים לפרש את המסרים שמשגר צוות המנהלה כאיום, גם אם לא זו כוונת המנהלה. נדמה שהם אומרים לעצמם: מי יודע? אולי בישראל חולה שחייב כסף לבית החולים עלול למצוא עצמו בבית הסוהר או פשוט להיות מגורש? חלקם עוזבים את בית החולים בעודם במצב מסכן חיים.

במקרה הטוב, יחליטו החולים אשר עזבו חדר מיון אחד לנסות מזלם בבית חולים אחר או יפנו לטיפול ויעוץ במרפאה הפתוחה שמפעילה עמותת רופאים לזכויות אדם. במקרים אחרים מעדיפים החולים לדחות קבלת הטיפול עד למצב בלתי נסבל ואף מגיעים למצבים קיצוניים של סכנת חיים ממשית. רק אז יעזו לגשת שוב אל חדר המיון ולבקש טיפול רפואי.
ד. מלווים המגיעים עם החולה אל חדר המיון חשופים ללחץ ודרישה לחתום על התחייבויות כספיות גורפות עבור הטיפול הרפואי. לעיתים,מדובר באזרחים טובי-לב אשר פגשו אדם זר במצוקה והחליטו להתגייס לעזרתו ולמעשה אין כל קשר מחייב בינם לבין החולה.

למרות ההתנהגות האנושית אותה מפגינים המלווים ובמקום לחזק ידיהם על-כך, הם נדרשים לחתום על התחייבויות כספיות או במילים אחרות-  לשלם על המעשה הטוב שעשו. התחייבויות אלו כשלעצמן אינן חוקיות על פי "חוק הערבות" באשר הן כוללות ערבות פתוחה ובלתי מוגבלת עבור מי שאינו בן משפחה.

לחצים להבטחת תשלום המופעלים על חולים ועל מלוויהם בשעות הקשות ביותר של חייהם עלולים ואף גורמים לחולים לעזוב את בית החולים במצבי סיכון חיים. עקרון קדושת החיים, אותו עקרון אשר ביקש המחוקק לבצר באמצעות חוק זכויות החולה מתפוגג אל מול שיקולים ולחצים כלכליים.

● השלכות המצב הקיים:
מעבר לבעיית ההתניה בעת קבלה לטיפול דחוף וכפועל יוצא מהמצב הנוכחי בו צוותי בית החולים נתונים ללחצים כלכליים מחד אך מחויבים לספק טיפול רפואי דחוף מאידך, אנו מזהים ומתריעים על התפתחותן של שתי מגמות מדאיגות-

א.צמצום בפועל של הגדרות הטיפול הדחוף –
המרפאה הפתוחה של עמותת רופאים לזכויות אדם נתקלת ביותר ויותר מקרים בהם חסרי מעמד מקבלים טיפול רפואי חלקי בלבד -  כאשר מגיע זר שגפיו נשברו לחדר המיון יקבל טיפול מיידי, אך אם יגיע עם קרסוליים שבורים (מצב אופייני אחרי נפילה מגובה) עשויים הרופאים להמליץ על המתנה כדי לבחון אם יש צורך בניתוח. המתנה זו עלולה לעלות לאדם ביוקר רב, משום שמספר ימים לאחר מכן, כאשר יחזור למרפאת המומחים כדי לשמוע את החלטת הרופאים בעניינו, מצבו עלול להיחשב כלא דחוף שהרי הנה הוא במרפאת מומחים ולא בחדר מיון...
במקרים אחרים נתקלה המרפאה בחסרי מעמד שסבלו משברים אשר גובסו בבתי החולים אך בהגיע זמנם להוריד הגבס סירב בית החולים לעשות כן משום שאין מדובר בטיפול דחוף, חולים אשר באופן דחוף בוצעה פתיחת חור ניקוז בגופם אך בהגיע העת לסגרו , סירב בית החולים להשלים המלאכה וכו'.

א.עולה מחבר העמים, חסר בית מזה מספר שנים, הגיע למרפאתנו לבדיקת רופא. בעת הבדיקה התברר לרופא המטפל כי ל- א. פעור חור ניקוז בבטן . מבירור עם א. הסתבר לנו כי חור הניקוז נפתח בבית חולים בעת אשפוזו לפני כשלוש שנים.
בדרך כלל חורים מסוג זה נפתחים על ידי רופא לתקופה מוגבלת של עד מספר חודשים, זאת על מנת לאפשר למעי הגס להחלים ממחלה. כאשר מחלים המעי, שבים וסוגרים את החור. במהלך חודשי ההחלמה, משתמש החולה בשקיות הגייניות המחוברות לפתח החור ,זאת על מנת למנוע זיהומים וסיבוכים נוספים. במהלך שלוש השנים מאז פתיחת חור הניקוז לא נבדק א. ע"י רופא, לא זכה למעקב, לא קיבל שקיות הגייניות וסתם את החור בגופו בעזרת סמרטוטים שאסף ברחוב. במהלך שנים אלה, חזר א. מספר פעמים לבית החולים אשר ביצע את פעולת הפתיחה וביקש לסגור חור הניקוז אך סורב כיוון שלא החזיק בביטוח רפואי ולא יכל לעמוד בדרישות התשלום.

ב.הנמכת הסטנדרטים של טיפול רפואי בחסרי ביטוח –
 בתי החולים עלולים לבחור בפתרונות ביניים חסכוניים ומסוכנים בכדי לצמצם בעלויות הטיפול, כך לדוגמא עשוי רופא לטפל בעצם שבורה אצל חסר ביטוח על ידי גבס פשוט בלבד בעוד שלחולה מבוטח היה מקבע את העצם השבורה בניתוח, חולה חסר ביטוח ישוחרר אחרי טיפול קצר לביתו בעוד שחולה בעל כיסוי ביטוחי היה מאושפז להשגחה וכו'.

לסיכום:
נוכח ריבוי המקרים בהם אנו  נתקלים בשנים האחרונות לא נוכל להימנע מן המסקנה כי מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת אשר מעלה שאלות מהותיות לגבי דרכי היישום של חוק זכויות החולה בהוראתו לטיפול דחוף. כמובן, ישנם מקרים רבים בהם חסרי מעמד מטופלים כראוי וחייהם ניצלים בחדר המיון , אך עדיין, גם אם המקרים אותם הצגנו אינם הרוב המכריע של המקרים, די בהם כדי לדרוש שינוי בדרכי יישום החוק, כך שקדושת החיים עליה בא החוק להגן, אכן תהא מוגנת.
על מנת לעשות זאת יש למצוא פתרון לבעיה ממנה נובעת פרקטיקה זו של הניסיון להבטיח תשלום.

● מקור הבעיה:
ניתוח המקור המבני של הבעיה מוביל אם כן למסקנה הבאה: לפנינו חוק שאיננו מתוקצב.
בית החולים, המתפקד כיום כגוף כלכלי "אוטונומי" כלומר האחראי הבלעדי לאיזון תקציבו, אינו מקבל החזר על האשפוז הדחוף של חסרי מעמד משום גורם, כולל משרד הבריאות, האחראי על יישום חוק זכויות החולה.
המערכת הישראלית אשר מורה על מתן טיפול דחוף שאינו מותנה, אינה פוטרת את החולה מתשלום ואינה מפצה את בית החולים כאשר החולה איננו בעל אמצעים כלכליים ולא יכול לשלם עלויות האשפוז הגבוהות . כתוצאה מכך, נדחף בית החולים להצבת מכשולים וקשיים בפני הזכות לטיפול דחוף, תוך סיכון חיי אדם. 

● הצעות והמלצות:
המערכת הישראלית, מורה על טיפול דחוף לא מותנה אך איננה פוטרת את החולה מתשלום ואיננה מפצה את בית החולים על העלות. על מנת שצוותי רפואה יוכלו להתייחס למצבם הרפואי של המגיעים לחדר מיון  באופן מקצועי לחלוטין ובמנותק מלחצי המערכת הכלכלית יש לפעול לניתוקה של זו מחדר המיון, להלן מס' המלצות והצעות לפתרונות אפשריים :

א. תיקון החוק כך שטיפול דחוף יינתן חינם באופן שבית החולים יקבל החזר עבור אותם טיפולים דחופים ממשרד הבריאות מתקציב שייוחד למימוש חוק זכויות החולה. באופן זה צוות בית החולים יוכל להפעיל שיקול דעת רפואי בעת קבלת חולה במיון ויהיה משוחרר משיקול דעת תקציבי. כך יקטנו המכשולים בפני מימוש הזכות.
בכל מקרה, יש לכל הפחות להבטיח –על ידי תקצוב משרד הבריאות – כי בית החולים לא ייאלץ להפוך למשרד גובים ונושים. חובות שבית החולים לא יצליח לגבות בהליך הפשוט יכוסו על ידי משרד הבריאות שינהל הליכי גבייה ככל שימצא לנכון מול החולים.

ב. הטמעת שינויים טכניים-מבניים בנוהלי קבלת הקהל בחדרי מיון, כך שהפונה, בהגיעו אל פתח  חדר המיון יפגוש קודם כל איש צוות רפואי  המיומן להחליט באם מדובר במצב חירום רפואי.הפונה יפגוש את הצוות המנהלי בסוף שהותו בחדר המיון ובכל מקרה רק לאחר שכבר נבדק ועבר הערכה ראשונית על ידי הצוות הרפואי.

ג. על מערכת הבריאות לבחון בחינה מחודשת ואמיצה של המשמעויות הנלוות לשימוש השגור במושג  "טיפול  דחוף". עלינו לשאול מה באמת טומנת בחובה הגדרת הטיפול הדחוף? האם ההגדרה של טיפול דחוף כפי שמתקיימת היום אכן עונה באופן מלא על חובות רפואיות- אתיות ? כיצד צריכה מערכת הבריאות לנהוג במקרים המצריכים טיפולים מצילי חיים מחד אך אינם עונים על ההגדרות של טיפול דחוף מאידך ?
 בהולנד החל משרד הבריאות בתהליך של  הרחבת ההגדרה של טיפול רפואי דחוף והצהיר על  מקרים שבהם לכל רופא יש החובה לסייע לכל אדם ללא קשר למעמדו, גזעו ואמונתו. במקום המילה "דחוף"    (Urgent)החל להשתרש השימוש במילה "הכרחי"(Necessary).  

ד. בחינת מגמות ומודלים שונים הנהוגים בעולם והמאפשרים מתן טיפול  רפואי דחוף ללא התניה- אימוץ והתאמה של אחד המודלים  למערכת הבריאות הישראלית  :
- בבלגיה קיימת מערכת החזרים לבתי חולים על מקרים של אשפוזים דחופים וטיפולי חירום.          ועדה  ממונה בודקת  כל החלטה על אשפוז דחוף ומעבירה במקרה הצורך, החזרים כספיים לבתי   החולים. במקביל מורה החוק הבלגי על אשפוז חירום חינם.
- באיטליה ,זכאים חסרי מעמד לקבל טיפול חירום וטיפול ראשוני חיוני תוך הבטחת העיקרון של המשכיות הטיפול. רשויות הבריאות האזוריות ,בשיתוף משרדי רווחה ,מנהלות מערכת החזרים ומפצות את ספק השירותים הרפואיים על חובות אבודים בגין טיפולי חירום.

"אין לשלול זכויות בסיסיות מסוימות אף מבני אדם אשר שוהים במדינה שלא כדין.ערכי מוסר יסודיים, הרגש האנושי ואינטרס ציבורי עליון במדינה מתקדמת מחייבים זאת"   קבע בית המשפט העליון. על מדינת ישראל החובה המוסרית לעשות ככל האפשר על מנת להגן על זכויותיהם של בני האדם החיים בה ,על כבודם ועל בריאותם. על המדינה לפעול ללא לאות על מנת לתקן הכשלים ביישום חוק זכויות החולה , לוודא כי חסרי המעמד אשר חיים בתוכנו אכן זוכים לטיפול רפואי בעת חירום ובכך להבטיח קדושת חייהם.

חיפוש דוחות לפי:
שלח לחבר הדפסה
© רופאים לזכויות אדם ע"ר-ישראל תנאי שימוש צור קשר מי אנחנו תרמו לעמותה

בניית אתר אינטרנט: imoon פיתוח תוכנה עיצוב האתר: מיכל עודד