נושא כבילתם של כלואים בבתי חולים הוא נושא כאוב תרתי משמע. הכבילה נעשית לרוב לכל הפחות ביד ורגל נגדית – באלכסון – אל מיטת בית החולים, לעתים אף בשלוש או ארבע גפיים, באזיקי מתכת קצרים יחסית, באופן שאינו מאפשר למטופל לשנות תנוחה.   
 
לפרקטיקה כואבת זו יש השלכות בריאותיות ונפשיות קשות. מעבר לעובדה ששהות ממושכת באותה תנוחה עלולה להביא לסיבוכים רפואיים, כדוגמת התפתחות פצעי לחץ וקרישי דם, היא פוגעת ביחסי האמון בין מטפל למטופל ובכך בטיפול עצמו, משפילה את המטופל והמטפל גם יחד, ובמקרים רבים המגיעים אלינו, גורמת לכלואים לוותר מראש על הגעה לבית חולים או אשפוז אחרי פרוצדורות רפואיות, גם אם הוא נדרש.
 
כבר בשנת 2008, אחרי הפניית עשרות מקרי כבילה על ידינו אל גורמים שונים, לקח על עצמו משרד המשפטים לקדם כתיבה של נהלים מסודרים בנושא. ואכן אחרי עבודה רבה שנעשתה בהובלתה של היועצת המשפטית לממשלה במשרד המשפטים, גב' רחל גוטליב, ובהשתתפות נציגי שב"ס, משטרה, צבא, המשרד לביטחון פנים, הסניגוריה הציבורית, משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית, הסתדרות האחיות, הוועד הציבורי נגד עינויים ורופאים לזכויות אדם – נכתבה פקודת נציבות שב"ס בנושא.
 
על פי הפקודה, על שב"ס להפעיל שיקול דעת לגבי נחיצות הכבילה בכל מקרה של הוצאת כלוא לבית חולים; אך כנראה שפקודות לחוד ומציאות לחוד – וכשלשב"ס אין מניע למלא אחר הפקודה, היא לא מוטמעת, והתוצאה בשטח היא כבילה גורפת ללא אבחנה.
 
בצד השני של המשוואה נמצאים צוותי הרפואה בבתי החולים, שעל פי כללי האתיקה הרפואית והנחיות משרד הבריאות והר"י, אינם צריכים להסכים לטפל באנשים כבולים או לכך שמטופלים יהיו כבולים במהלך האשפוז. גם כאן – תאוריה לחוד ופרקטיקה לחוד. מעטות הן אחים או רופאות המוחים על כבילת מטופליהם ופונים לשב"ס בבקשה להסיר את הכבילה, למרות שנהלי שב"ס עצמו כוללים הנחיות לגבי אופן הפניה להסרת הכבילה על ידי צוות רפואי.
 
ביוני 2020, ככל הנראה כחלק מרביזיה ששב"ס עורך בנהליו, שונתה פקודת הנציבות העוסקת בנושא כבילת כלואים במקומות ציבוריים והיא כוללת מאז התייחסות אך ורק לכבילה בבתי משפט. בתי החולים נעלמו. בפנייתנו אל שב"ס לאחרונה נכתב כי המצב "משאיר ככל הידוע לנו את עניין כבילתם של כלואים בעת קבלת טיפול רפואי מחוץ לשב"ס, ללא כל הסדרה. ככל שהנושא נכלל בנוהל או פקודה אחרת נבקש לקבל את הנוהל ולוודא כי הוא מפורסם בהקדם. ככל שהעניין לא מוסדר, זהו מצב בלתי תקין בעליל שיש לפעול באופן מידי לתיקונו."
 
לפיכך, לפרסום מידעון הר"י לרופאי בתי חולים חשיבות גדולה דווקא בימים אלה. יותר מכך, נושא הבריאות בבתי כלא צריך להיות ענין הנתון לטיפול משותף של גופי מדינה שונים ולא רק שב"ס והמשרד לביטחון פנים, כפי שכבר נעשה במדינות אחרות כמו פורטוגל, אנגליה ופינלנד, אשר הבינו את החשיבות במעורבות ברמת המדינה בנושא.
 
הישג זה מהווה אבן דרך במאבקנו המתמשך למען בריאותם של המוחלשים ביותר. אנו מקווים שהסתדרות האחיות והאחים תפיץ אף היא הנחיות דומות לחבריה וחברותיה. כמו כן שהר"י תמשיך ותרחיב את התייחסותה לנושא בריאותם של כלואים ושמשרד הבריאות ומשרדי ממשלה אחרים יצטרפו אף הם.