פואד עביד, פראמדיק באיחוד שירותי ההצלה הערבים בירושלים נעצר באלימות על ידי כוחות הבטחון הישראלים בעת שהעניק סיוע רפואי לפצוע. חיאת אל זהאר, פראמדיקית תושבת מזרח-ירושלים חווה מדי יום אלימות ואיומים מצד הכוחות הישראלים. אמל זיאדה, מנהלת מחלקת שטחים כבושים ברופאים לזכויות אדם מציגה שני סרטונים עם עדויותיהם של פואד וחיאת, פראמדיקים תחת הכיבוש הישראלי.
המקרה של פואד עביד, חובש מתנדב באיחוד שירותי ההצלה הערבים בירושלים, הוא אחד מתוך עשרות מקרים בשנה, ממנו ניתן ללמוד על היחס האלים שמקבלים צוותים רפואיים פלסטיניים במהלך תפקידם מצד כוחות הבטחון הישראלי. פואד נעצר בתאריך 2.4.13 באופן אלים על-ידי כוחות הבטחון הישראלי, כשהעניק סיוע רפואי לאחד המפגינים במהלך הפגנה שהתקיימה מול שער שכם בירושלים. עביד הושאר במעצר ורק ביום שלמחרת הובא בפני בית משפט השלום בירושלים, שם פסל השופט את טענת המשטרה לפיה הפריע עביד לעבודת המשטרה ולהסדרת השקט. על-אף שהשופט הורה על שחרורו המיידי, המשטרה שחררה אותו לביתו רק כ- 8 שעות לאחר החלטת בית המשפט.
עביד הגיש באמצעות רל"א תלונה למח"ש, ותלונתו עדיין בטיפול. במקביל, פנה צוות רל"א למשרד הבריאות ולהסתדרות הרופאים בישראל בדרישה שיתערבו ויפעלו כדי להעניק הגנה ראויה לצוותים הרפואיים במזרח ירושלים ויפתחו בחקירה עצמאית לאירוע תקיפתו ומעצרו של עבייד.
בתגובתו מיום 23.5.13 ענה פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות כי סוגית הבדיקה איננה מסמכותו וכי אין לו יכולת חקירה ובירור גרסאות של אזרח מול המשטרה. לא נמסרה כל התייחסות בנוגע לאחריות של משרד הבריאות להבטיח הגנה על צוותים רפואיים במזרח-ירושלים, על-מנת שאלה יוכלו למלא את תפקידם כראוי. עד לכתיבת שורות אלה תגובת ההסתדרות הרפואית לא נתקבלה. ארגון רופאים לזכויות אדם סבור כי על משרד הבריאות החובה לפעול אל מול הגורמים המתאימים, על מנת להבטיח כי לא ישנו מקרי פגיעה בצוותים רפואיים וכי תובטח יכולתם לפעול בביטחה ובחופשיות.
פגיעה בצוותים רפואיים ובכלל זה מעצרם של אנשי צוות רפואי בעודם מעניקים טיפול רפואי אינה חוקית ומנוגדת למשפט הבינלאומי. סעיף 20 לאמנת ג'נבה הרביעית קובע במפורש כי "אנשים שמלאכתם הקבועה והיחידה היא הפעלה וניהול של בתי חולים אזרחיים, לרבות חבר העובדים והעוסקים בחיפוש אחרי אזרחים, פצועים וחולים, ואחרי תשושים ויולדות, בסילוקם ובהעברתם ובטיפול בהם – יש לכבדם ולהגן עליהם".
לצד המקרה של עביד יש גם החוויה של חיאת, חובשת עמיתה של עביד. חיאת חווה כדרך קבע אלימות ואיומים אשר מקשים עליה למלא את תפקידה. עביד וחיאת הם לא רק שני חובשים, הם גם תושבי קבע, כמו רוב תושבי מזרח ירושלים. מעמד תושבות הקבע שונה ממעמד האזרחות. הזכות העיקרית שמקנה תושבות הקבע היא הזכות לגור ולעבוד בישראל ולקבל זכויות סוציאליות לפי חוק הביטוח הלאומי וביטוח בריאות. תושבי קבע זכאים להצביע בבחירות עירוניות אך אין להם זכות להצביע בבחירות לכנסת. תושבות קבע, שלא כמו אזרחות, מועברת לילדי התושבים רק אם מתקיימים תנאים מסוימים, ותושבים הנישאים למי שאינם תושבים, צריכים להגיש בקשה לאיחוד משפחות.. מבעד עיניהם רואים את ירושלים האמיתית, זאת שאוחדה לה יחדיו אבל מרשה שקרוב ל- 40% מתושביה יחיו תחת הגבלות, שליטה, אפליה וכיבוש מתמשך.
