הפגנת רופאים לזכויות אדם נגד האכלה בכפייה, 16.06.2014 | תצלום: אקטיבסטילס
פסק הדין של בג"ץ בנוגע לעתירות נגד חוק האכלה בכפייה מהווה קו פרשת מים ביחס שבין רשויות המדינה ובין הקהילה הרפואית, באמצעותו דורס בג"ץ ברגל גסה את מעמדה של האתיקה הרפואית.
טענותינו על פסק הדין לאחר קריאה ראשונה:
למרות שהשופטים מודעים לכך שיוזמת המחוקק היתה לשם התכלית הבטחונית, ולא קדושת החיים, הם מקבלים את השינוי הקוסמטי בלשון החוק, כאילו די בכך להפוך את קדושת החיים למטרתו העיקרית והיא זו שתנחה את הפרקטיקה מעתה ואילך.
בנוסף, מביע פסק הדין ביטחון מלא כי השופטים שישיבו בדיונים מסוג זה ימנעו מהתכלית הבטחונית להכריע לטובת האכלה בכפייה, מבלי שתהיה תכלית רפואית לצדה. ביטחון זה נטול מודעות עצמית כמי שיודעים והיו חלק מפסיקות רבות – כולל בנושא עינויים – אשר כשלו בריסון שב"כ והמערכת הבטחונית.
יתר על כן, פסק הדין – למרות מאמצי ניסוח ניכרים – מביע זלזול באתיקה הרפואית המהווה תוצאה של ניסיונם המצטבר של צוותי רפואה בעולם כולו. השופטים מביאים כנגד ניסיון בינלאומי זה, דעת מיעוט של מספר אתיקנים ורופאים ישראלים התומכים בהאכלה בכפייה ומסתפקים בכך כדי למחוק בהינף קולמוס הצהרות בינלאומיות של ההסתדרות הרפואית העולמית.
עוד, פסק הדין מעלה השערות נטולות בסיס כאילו הצהרת מלטה נובעת אולי "מפרקטיקות אכזריות של מדינות שאיננו נמנים עליהן תודה לאל" (עמוד 61, סעיף קמ"ב בפסק הדין) ושאין סיכוי שיקרו בישראל. המציאות בה בארה"ב ננקטות פרקטיקות אלו הן בגואנטנאמו ביי והן בכלא קליפורניה (בטחוניים ופליליים) מעידה יותר מכל כי גם אנו איננו חסינים מאותן פרקטיקות.
בסוף פסק הדין קובעים השופטים כי "בסופו של יום צולח החוק את מבחני החוקיות". למי שיעמיק לקרוא את פסק הדין נראה כי יותר משצלחנו את החוק, אנו מדשדשים בביצה שבה ערך אחרי ערך נרמסים תוך שימוש בטיעוני בטחון (בדלתיים סגורות כמובן).
בהחלטתו רומס בג"צ את האתיקה הרפואית, ומתיר על כנו חוק מזיק, שטוב היה לו לא היה מחוקק כלל. בהחלטתם, מתייחסים השופטים בביטול תמוה הן להצהרות בינלאומיות והן לעמדות אתיות מוסכמות האוסרות על האכלה בכפייה של שובתי רעב, היכולה להגיע לכדי עינויים, תוך שהם נתמכים בדעת מיעוט של מספר אתיקנים ורופאים ישראלים המתירים אותה.
בג"צ מביע ביטחון רב כי מערכת המשפט בישראל תדאג שלא ייעשה שימוש בהאכלה בכפייה לשם דיכוי, וכי תישמר עליונותה של התכלית הרפואית. ביטחון זה מתעלם מכך שבית המשפט עצמו – כולל בנושא עינויים – כשל בריסונה של המערכת הביטחונית.
אנו מקווים כי על אף החלטה זו, תמנע הקהילה הרפואית בישראל משיתוף פעולה עם החוק, ותמשיך לפעול על פי שבועת הרופא והאתיקה הרפואית.
לצערנו, פסק הדין עלול לפעור סדק בקהילה רפואית שעד כה הוכיחה לכידות גבוהה יחסית בשומרה על האתיקה הרפואית והתנגדה לחוק האכלה בכפייה. זה הרגע שבו עליה להוכיח שוב, כי אתיקה רפואית היא עניין מצפוני ומקצועי, ולהמשיך להילחם על כיבודה, גם מול פסק דין זה.
