צ', בן 39, הוא אסיר פלילי המוחזק בכלא רימונים, אובחן ב-2015 עם צהבת סוג C (הפטיטיס). כשצהבת מסוג שזה אינה היא עלולה לגרום לנזק קשה לכבד, ואף לתמותה. באוקטובר 2016 הפנה אותו רופא הכלא למרפאת כבד אך חלפו חמישה חודשים בטרם בוצעה הפנייה זו. גם אז, לאחר שהומלץ על מספר בדיקות נוספות על מנת להחליט על טיפול תרופתי מתאים, אך אלו לא בוצעו במלואן, כאשר בחלק מהמקרים הן נדחות ואינן מבוצעות בשל "ריבוי משימות ביטחון".
באוקטובר 2017, כאשר נבדק לבסוף, נקבע כי הוא זקוק לטיפול תרופתי בהקדם בשל ההחמרה במצבו. מאחר ועד סוף דצמבר לא חלה כל התקדמות בטיפול בו עתרה רל"א בשמו לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון ניסה שב"ס לטעון כי אין תורים לבדיקות. טענה זו הופרכה ע"י רל"א באמצעות בירור פשוט מול בתי חולים שונים אשר הציעו מועדים קרובים זמינים לבדיקה. השופטת קבעה כי על שב"ס לנסות להקדים את התור ובמידה וימצא לאחר הבדיקה שהוא אכן מתאים לטיפול תרופתי על שב"ס לספק אותו.
בעזרתנו תואם תור מוקדם, ובמרץ 2018 נבדק צ' במהלך חופשה מיוחדת. אבל גם אז לא החל שב"ס במתן הטיפול התרופתי, ונאלצנו באפריל 2018 לעתור בשמו בשנית. בניגוד לעמדת שב"ס בהליך הקודם – כי במידה ולאחר השלמת הבירור הרפואי ייקבע כי צ' נזקק לטיפול הרפואי הוא יסופק לו, בהליך זה הציג שב"ס טיעון חדש שלא הועלה קודם לכן. בתשובת שב"ס נטען כי הם נמצאים בבחינת התקשרות עם ספק של התרופה בהתאם לחובתם על פי חוק חובת המכרזים, וכי עד להתקשרות אין ביכולתם לספק את התרופה.
תשובה זו מעלה תהיות מאחר וצ' אינו לבד, ואסירים עם צהבת C אינם דבר חדש בבתי הכלא. קודם לצ' כבר קיבלו מספר אסירים את הטיפול התרופתי הדרוש. בנוסף לכך, שב"ס יידע כי במשך חודשים כי צ' עתיד להזדקק לטיפול ובחר שלא לקדם את התהליך. לבקשת רל"א הותיר בית המשפט את ההליך המשפטי עומד עד למתן הטיפול התרופתי. בחודש מאי 2018 החל צ' לקבל את הטיפול התרופתי אשר הביא להחלמתו.
לעתירה:
