לקריאת נייר העמדה המלא – לחצו כאן
בישראל חיים כיום מעל למאה אלף מהגרי ומהגרות עבודה, שמועסקים בעיקר בתחום הסיעוד, הבניין והחקלאות. מאחר ואינם מוכרים כתושבי המדינה, מהגרי ומהגרות העבודה אינם זכאים לשירותי בריאות מכוחו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
תחת זאת, במסגרת חוק עובדים זרים שנחקק ב-1991, ובהמשך לכך בצו עובדים זרים מ-2001, עליו חתום שר הבריאות, הועברה האחריות לבריאותם של מהגרי העבודה אל השוק הפרטי: אל המעסיק, המחויב להסדיר להם ביטוח בריאות, ואל חברות הביטוח הפרטיות, המוכרות למעסיקים פוליסות ייעודיות עבור העובדים.
במסגרת פוליסות אלו מכסות חברות הביטוח סל שירותים מוגבל המסופק בעיקר על ידי קופות החולים, ואשר נשען על הקווים המנחים המפורטים בצו עובדים זרים. כך הפכו הביטוחים הפרטיים לאפשרות היחידה של העובדים לקבל טיפול רפואי סדיר בתקופת שהותם בישראל.
על כן, כל פגיעה באפשרות זו בדמותם של הליקויים שיוצגו להלן, משמעה קיפוח ממשי של זכות היסוד שלהם לבריאות.