צילום: אקטיבסטילס
לאחרונה החליטה פרקליטות המדינה שלא להעמיד לדין את אנשי מערכות הביטחון המעורבים בחיפוש באיבר מינה ובפי הטבעת של עצורה פלסטינית, וקבעה שאין להתייחס למעשים "דרך פריזמה של עבירות מין", על אף ש"באופן פורמלי מתקיימים יסודות של עבירת אונס". ההחלטה הוסברה בכך ש"מדובר אמנם במעשה פסול, אולם הוא בוצע אגב פעילות לגיטימית לחלוטין שתכליתה הוגדרה כבעלת חשיבות ביטחונית". בעולם שבו ישראל קובעת את חוקי המשחק, אין למערכת שום בעיה לראות אונס כלגיטימי.
לקהילה הרפואית יש אוטונומיה בהגדרת העקרונות והאתיקה המנהלים אותה, אך היא ממעטת להשתמש בה. היא יכלה לשלול את הרישיון של הרופאה שלקחה חלק בחיפוש והפרה את כללי האתיקה הרפואית, או לפחות לדרוש שכך ייעשה. כי גם אם החיפוש היה חוקי, מבחינת האתיקה הרפואית מדובר בעבירה קשה שדורשת דיון משמעתי ונקיטת צעדים, כמו גם הבעת עמדה חד משמעית של הקהילה הרפואית בנוגע לאיסור השתתפות בביצוע חיפושים אלו.
על פי הוראות ההסתדרות הרפואית העולמית, חל איסור מוחלט על רופא להפעיל ידע ומיומנות רפואיים לצרכים שאינם רפואיים ואינם לטובת המטופל, לרבות צרכים בטחוניים. יתרה מכך, כל פעולה רפואית הנעשית בניגוד להסכמת הנבדק עלולה להוות תקיפה פלילית. כמו כן, מודגש בהוראות כי חיפוש ללא הסכמת העצור הוא הפרה של האתיקה הרפואית ואסור לרופא לקחת חלק בהליך שכזה.
הרופאה, שכבר עזבה את הצבא, ציינה שבכל סיטואציה שאינה צבאית לא היתה נענית להוראה שכזו. מעבר לכשל האישי, מדובר בכשל מערכתי מובנה. כאשר המערכת מציבה אנשי רפואה להתמודד עם מצבים כאלו, ואינה מציידת אותם בגיבוי ברור לסרב אם וכאשר יידרשו לבצע פעולות המפרות את האתיקה הרפואית – חשוב שהנהגת הקהילה הרפואית בגופים השונים תשמיע קול ברור. קול שכזה לא נשמע.
לשכת האתיקה של הר"י אמנם ציינו כי מדובר בעבירה אתית, אך הדגישו את חוסר יכולתם לברר את האירוע כיוון שלא קיבלו את פרטי הרופאה, ולמקרא התשובה של משרד הבריאות, שהגיעה לאחר שנתיים ואינספור תזכורות, עולה המחשבה שאולי עדיפה היתה שתיקתו: אף מילה על הזמנת הרופאה לבירור, אף מילה על עמדתו. כשאין אפילו בירור והטמעת האתיקה הרפואית, וכשמשרד הבריאות ממתין שהצבא יקבע נהלים לעתיד, המסר מהדהד וברור: הכל מותר.
