בישראל חוסנו בהצלחה למעלה מחמישה מיליון בני אדם, אך בגדה וברצועה שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה שוברים שיאים, עם כ-25 מתים ביום ואחוז בדיקות חיוביות העומד על כ-30%. מגפת הקורונה היא אתגר לכל מערכת בריאות, גם במדינות מפותחות, לא כל שכן לכלכלה ולמערכת הבריאות הפלסטינית הנתונות להגבלות מתמשכות מצד ישראל.
בהימנעות מחיסון הפלסטינים טמון גם חוסר היגיון אפידימיולוגי – בין ישראלים לפלסטינים מתקיים מגע יומיומי לצרכים מסחריים, משפחתיים והומניטריים – כל אלה הופכים את ישראל, מזרח ירושלים, הגדה ורצועת עזה ליחידה אפידמיולוגית אחת בכל הנוגע להתפשטות המגפה. זאת אף מעבר להיותה מגפה גלובלית הדורשת שיתוף פעולה גלובלי.
חשיבות דאגתה של ישראל לאספקת חיסונים לפלסטינים היא אינה רק מחווה של מעשה מוסרי – לישראל חובות משפטיות, מוסריות ואתיות, הנובעות מתוקף הכיבוש והשליטה המתמשכים בגדה וברצועה, חובות המעוגנות בדין הבינלאומי ובפסיקות בתי המשפט בישראל.
