//
קטועים | דוח (2016)

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי כ-100 קטועי גפיים, הצטרפו לקטועים ולפצועים ממתקפות קודמות, שעדיין זקוקים לשיקום. מהדו"ח עולה כי הטיפול הרפואי שמקבלים הקטועים ברצועה הוא באיכות נמוכה לאורך כל שלביו.

הדוח בעברית | באנגלית | בערבית
לבלוג (לא פעיל נכון ל-2024)

במשך שנתיים, מאז החלה המתקפה ב-8 ליולי 2014, עוקב ארגון רופאים לזכויות אדם אחר היכולת של הפצועים ברצועת עזה לקבל טיפול. ככל שחלף הזמן כך התברר כי מבין הפצועים, עבור קטועי הגפיים המאבק לקבל טיפול קשה במיוחד. דו"ח זה מנתח את הקשיים העומדים בפניהם בדרכם לשיקום.

הדו"ח הוא חלק מפרויקט מקיף של רל"א הכולל גם בלוג שבו כותבים שמונה קטועים מרצועת עזה על התמודדותם עם הקטיעה והחיים שלאחריה. וכן דו"ח עזובים לנפשם, שפורסם קודם לכן, והביא את סיפוריהם של תושבי דרום ישראל אשר היו חשופים לפגיעות טילים שנורו מהרצועה במהלך המתקפה. שני הדו"חות מתכתבים זה עם זה מאחר והסיבה לפגיעות ברצועת עזה ובישראל, אחת היא; המלחמה היא אותה מלחמה, והמדיניות העקבית המשמרת את הקונפליקט פוגעת באנשים משני צדי הגדר.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי כ-100 קטועי גפיים, הצטרפו לקטועים ולפצועים ממתקפות קודמות, שעדיין זקוקים לשיקום. מהדו"ח עולה כי הטיפול הרפואי שמקבלים הקטועים ברצועה הוא באיכות נמוכה לאורך כל שלביו: החל משלב הקטיעה, שנעשתה לעתים בשטח במהירות ובאופן לקוי, ומותירה גדם שאינו מאפשר התקנת פרוטזה, ושלא ניתן לתקן אותו באמצעות ניתוח ברצועת עזה; דרך שלב התקנת הפרוטזות, שנחשבות לכבדות ולפחות איכותיות בהשוואה לאלו שנמצאות בשימוש במדינות המתקדמות, ובחלקן אינן תפקודיות אלא רק קוסמטיות; ועד לשלב השיקום לאחר התקנת הפרוטזה, שאינו מתוקצב, מנוהל ומתואם כראוי.

מערך השיקום ברצועת עזה, שגם קודם לכן סבל ממחסור, נפגע קשות במתקפה האחרונה כשהופצץ בית החולים השיקומי היחיד ברצועה, אל-ופאא. בעת כתיבת הדו"ח (2015), עמד מספר מיטות האשפוז לשיקום ברצועת עזה על 35, לעומת 125 בעבר, ומבין 55 מרכזי השיקום הרשומים ברצועת עזה רק עשרה היו פעילים.

הגורמים השונים הנוגעים בדבר אינם מכירים באחריותם לטיפול בקטועים. ישראל פוטרת את עצמה מאחריות, הרשות הפלסטינית ששרויה במצוקה כלכלית כרונית אינה מתקצבת כראוי את שירותי השיקום, והמדינות התורמות אינן טורחות לתאם את פעילותן עם הרשויות בעזה. בתוך כל המורכבות הזו, נותרים הקטועים ללא מענה, וחלקם נשארים ללא טיפול ראוי במשך חודשים ואף שנים אחרי סיומו של כל סבב לחימה.

מצוקתם של הקטועים אינה מנותקת מהמציאות בה חיים ברצועת עזה ובגדה המערבית וכן ממצבה של מערכת הבריאות הפלסטינית הנתונה תחת הגבלות רבות מצד ישראל והביזור שהיא כופה על מערכת הבריאות הפלסטינית בניתוק רצועת עזה מהגדה המערבית.

לאור כל זאת על מדינת ישראל להסיר את המגבלות והקשיים שהיא מציבה בפני הקטועים והמטופלים הפלסטינים בכלל, לרבות הקלת מעברם לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה ולקיים את חובתה למימוש הזכות לבריאות כפי שהיא מוגדרת בחוק הבינ"ל ולפעול להסרת המצור מעל עזה.

כתבות מומלצותהכל >