לקריאת הדו"ח המלא – לחצו כאן
כ-22,000 מהגרי עבודה מתאילנד מועסקים כיום בענף החקלאות בישראל. קשה להמעיט בתרומתם לצמיחת החקלאות בארץ ולכלכלה הישראלית, יש אף שיאמרו שאין חקלאות ישראלית ללא מהגרי העבודה, אך למרות זאת מדובר באוכלוסיה כמעט בלתי נראית, אפילו ביחס לשאר מהגרי העבודה החיים בישראל, שסובלת מיחס מחפיר מצד הרשויות והמעסיקים. רק במלחמה האחרונה קיבלנו המחשה טראגית לכך כאשר שני עובדים תאילנדים, ויראוואט קרונבוריראק (43) וסיקהרין סאנגמרום (23), נהרגו כתוצאה מפצצת מרגמה שפגעה ישירות במגורים בהם שהו, כשהמיגונית היחידה שהוצבה שם לא היתה יכולה להגן על כל העובדים שנכחו במקום.
הנתונים בדו"ח מתבססים על מספר סקרים שנערכו על ידי שני הארגונים ועל פניות שהגיעו אל 'קו לעובד', ומצביעים על מגוון בעיות וחסמים המונעים מעובדים אלו נגישות נאותה לשירותי הבריאות. תמונת המצב הקשה שעולה מן הדו"ח נובעת משילוב של תנאי מחייה והעסקה בעייתיים, וכשלים היסטוריים הקשורים בהסרת האחריות של המדינה לבריאותם של מהגרי העבודה.
אופי העבודה החקלאית כולל חשיפה לסכנות בטיחותיות ובריאותיות רבות, כמו שימוש בחומרי הדברה, עבודה בגובה, עבודה עם בע"ח ועבודה עם כלי רכב וכלי עבודה כבדים – אך כל אלה נעשים ללא רגולציה מספקת, ללא פיקוח וללא אכיפה של הרשויות. לכך מתלווים גם תנאי העסקה נצלניים שהשתרשו במשקים רבים, וכוללים עבודת יתר, תנאי מחייה קשים ומגורים שאינם הולמים – המובילים למצוקה נפשית, לאובדנות ואף לשימוש בסמים.
הפרטת שירותי הבריאות והעברת האחריות לבריאות העובדים אל המעסיק ואל חברות הביטוח הפרטיות – מעמיקה את יחסי התלות ואת פערי הכוח והידע הקיימים בין העובדים ומעסיקיהם, לרבות בנושאים פרטיים ורגישים כמו בריאות העובדים. ואם לא די בכך, מעל כל אלו מרחפת סוגיית היעדר שירותי תרגום והנגשה שפתית למהגרי העבודה, דבר הפוגם באיכות הטיפול הרפואי ומותיר את המטופלים וצוותי הבריאות אובדי עצות.
אכן, מהגרי העבודה מתאילנד היוו "נעלם" גם עבורנו, שכן קהילה זו אינה נוהגת לפקוד את המרפאה הפתוחה, ומספר הפניות שקיבלנו בעניינם לאורך השנים הוא זעום. במובן זה הפרוייקט הנוכחי לא זו בלבד שפתח לנו צוהר לאוכלוסייה "חדשה" שלא הכרנו בעבר, אם כי אף החזיר אותנו לעסוק בסוגיות הליבה המבניות של מהגרי העבודה בישראל. כעת כשבידינו הנתונים, אנו ניגשים להעלות מודעות ולפעול על מנת לצמצם את הפגיעה בהם.
