לקריאת נייר העמדה
עברית | אנגלית | ערבית

נייר חדש שהוצאנו חושף לראשונה את הפער החמור במומחיות ברפואת משפחה בין החברה הפלסטינית לחברה היהודית בישראל. למרות שחשיבות המומחיות ברפואת משפחה ידועה לכל העוסקים/ות בבריאות ובמדיניות בריאות, הפער הזה עד היום לא זכה להתייחסות.

ביישוב יפיע, בו גרים כ-19,000 תושבות.ים, יש רופאת משפחה אחת בלבד שהיא מומחית ברפואת משפחה. יתר רופאי ורופאות המשפחה הם רופאים כלליים ללא התמחות ברפואת משפחה, או מומחים ברפואה פנימית. במגדל העמק השכנה, שאוכלוסייתה מונה כ-26,000 תושבות.ים, עובדים 8 רופאים מומחים, כלומר יש רופא מומחה אחד לכל 3,250 תושבים. לתושבים במגדל העמק יש פי שמונה יותר שעות שבועיות לנפש של מומחיות ברפואת משפחה בהשוואה לשכניהם ביפיע. השוואות בין ישובים שכנים אחרים, כמו חורה ומיתר, פוריידיס וזכרון יעקב או אור עקיבא וג'סר א-זרקא, מעלות גם הן פערים דומים.

כמו לתושבי יפיע, לעשרות אלפי תושבי ותושבות חלק מהישובים הערביים בישראל, ולמאות אלפי תושבי ותושבות מזרח ירושלים, אין כמעט גישה לרופאי ורופאות משפחה מומחים. רק 19% מרופא.ות המשפחה בישובים ערביים מומחים ברפואת משפחה, ו-11% נוספים מומחים ברפואה פנימית, בהשוואה ל-40% ו-19% בהתאמה בחברה היהודית. כלומר, כ-70% מרופאות.י המשפחה בישובים הערביים הם רופאים כלליים, ללא אף התמחות, לעומת כ-41% מרופאות.י המשפחה בישובים היהודיים (מצב לא אידיאלי לכשעצמו).

הפער החריף הזה, והאפליה בשירותי הרפואה הראשונית בישובים הערביים בכלל, הם ביטוי לאפליה המבנית נגד פלסטינים אזרחי ישראל ולזלזול בערך חייהם. עד היום הניסיונות לטפל בנפרד בביטויים שונים של אי-שויון בישראל בין יהודים ופלסטינים עלו בתוהו. פערי הבריאות, כמו פערים אחרים, לא מצטמצמים. הכרה באפליה המבנית כלפי פלסטינים, כולל פלסטינים אזרחי ישראל, הכרה בהכרח לעקרה מהשורש, ושינוי מקיף במדיניות המתבקש מהכרה כזאת, הם תנאי הכרחי לצמצומם.