תצלום: אקטיבסטילס
א. רקע – הצרכים הרפואיים ומצב מערכת הבריאות ברצועת עזה בצל המלחמה
1. החל מיום 7.10.23 ועד היום נמנו על פי הנתונים המפורסמים בידי האו"מ, מספר בלתי נתפס כמעט של כ- 62,000 הרוגים וכ- 156,000 פצועים. לצד הפצועים החריף וגדל מאוד מספרם של החולים, וזאת בשל התנאים הקשים השוררים ברצועה. אובחנו מאות אלפים של מקרים של מחלות בדרכי הנשימה, זיהומים ויראליים ובקטריאליים וכן המצב התזונתי הירוד של רבים מתושבי הרצועה והרעב שפושה בה, כפי שעלה מדוח ה – IPC מיום 22.8.25 .
2. במהלך 22 החודשים האחרונים תקפה ישראל וגרמה להרס את מערכת הבריאות ברצועת עזה. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, לפחות 94% מבתי החולים ברצועה ניזוקו או נהרסו , וצוותי הרפואה פועלים בתנאים בלתי אפשריים תחת מחסור חמור בדלק, תרופות וציוד רפואי. ארגוני בריאות וסיוע בינלאומיים מתריעים כי המערכת קורסת, כאשר בתי החולים מתמודדים עם עומס עצום של פצועים ועקורים, ללא יכולת לתת מענה הולם.
3. לפי נתוני OCHA נכון לאוגוסט 2025, רק 50% מהבתי חולים ברצועה פועלים באופן חלקי (18 מתוך 36), כאשר 1 בצפון הרצועה, 11 בעיר עזה, 3 בדיר אלבלח, 3 בחאן יונס ו-0 ברפיח. כמו כו, נכון לאוגוסט, כ-52% מהתרופות ההכרחיות ו-68% מהציוד הרפואי המתכלה אזלו לחלוטין ברצועה.
4. להלן סקירה של המצב בבתי החולים העיקריים ברצועה, הפועלים באופן חלקי:
4.1. בית החולים אלשפאא' – המרכז הרפואי הגדול בעזה, ממוקם בעיר עזה, ממשיך לפעול באופן חלקי חרף נזק כבד מהתפקות ופשיטות חוזרות במהלך המלחמה. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, התפוסה בו היא כ-240%, עם חולים השוכבים במסדרונות וצוותים מותשים הפועלים סביב השעון. מתוך 700 מיטות שהיו לפני המלחמה, רק 200 בלבד נשארו. מתוך 21 חדרי ניתוח, כיום נותרו רק שלושה חדרים בלבד, וגם הם כמעט ואינם מתפקדים.
4.2. בית חולים אלרנטיסי בשכונת אלנסאר בעיר עזה – בית החולים ספג נזק כבד במהלך המלחמה. בית החולים פונה ונסגר בשל פשיטות של הצבא בנובמבר 2023, אך חלקים ממנו שוקמו בהדרגה. נכון לאוגוסט 2025, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, אל-רנטיסי פועל באופן חלקי עם עומס מטופלים של כ- 210%.
4.3. בית החולים אלקודס – בית החולים של הסהר האדום הפלסטיני בשכונת תל אל-הווא בדרום-מערב העיר עזה. בית חולים זה הופצץ וניזוק באופן חמור בנובמבר 2023, ואף היה נתון למצור צבאי ממושך שמנע כניסת צוותים וציוד רפואי. נכון לאוגוסט 2025 אל-קודס פועל במתכונת חלקית: הוא מטפל בפצועים רבים (עדויות מהשטח מצביעות שב-1 באוגוסט הגיעו לבית החולים מעל 50 פצועים בגל תקיפה אחד), אך עדיין סובל ממחסור בציוד מתקדם.
4.4. בית החולים אלהאלי בעיר עזה – פועל בקיבולת של 300%.
4.5. בתי חולים בדרום הרצועה. בדיר אלבלח: שלושה בתי חולים מתפקדים באופן חלקי וארבעה בתי חולים שדה. בחאן יונס שלושה בתי חולים מתפקדים באופן חלקים וארבעה בתי חולים שדה, ברפיח אין בתי חולים קבועים וקיים בית חולים שדה אחד.
4.6. בית החולים אלנאסר – בית החולים המרכזי בחאן יונס בדרום הרצועה, פועל בתפוסה של כ-180%. בית החולים מדווח כי הוא נאבק בחסור מתמיד בציוד ובתרופות, גם ציוד כירורגי ומנות דם, לצד שחיקה של הצוותים הרפואיים (ראו בג"ץ 63156-06-25).
4.7. בית החולים האירופי בחאן יונס בדרום הרצועה – ב-16 באוגוסט 2025 ערכו צוותי או"ם סיור הערכה בבית החולים האירופי, וממצאי הביניים קובעים כי המקום זקוק לכשלושה חודשי עבודות כדי לחזור ולהפעיל שירותי אשפוז משניים. נכון לאוגוסט 2025 בית החולים האירופי אינו פעיל, אך יש מאמצים להחזירו לשימוש כדי להגדיל את קיבולת הטיפול בדרום.
4.8. בתי חולים שדה: ארגון IMC מפעיל בית חולים שדה, וארגון MSF מפעיל 2 בתי חולים שדה בדיק אלבלח, הסהר האדום מפעיל בית חולים שדה באל-מוואסי (חאן יונס). עם זאת, יכולת בתי חולים שדה אלה מוגבלת: לרובם חסר ציוד מתקדם, תלותם בדלק גבוהה, וחלקם אף ניצבים בפני איומים של סגירה מצד הרשויות בישראל.
5. באמצעי התקשורות השונות עולות וצצות תמונות ילדים המאושפזים באלנאסר, מורעבים וסובלים מתת תזונה קיצונית בעקבות השבתת הסיוע ההומניטרי על ידי ישראל במשך חודשים. אזהרותיהם והתרעותיהם של מיטב המומחים בעולם המאושפזים בבית חולים זה, משודרות בשידור חי ונמצאות בידיעת כל מי שמיישיר מבט למצב בעזה, כמו גם קוצר ידם של הרופאים, שאין בידיהם זונדות או תמיסות מיוחדות להזנה הבהולה ההכרחית או ציוד לתיתה או מעבדה לבדיקת דם. כך גם בתמונות המגיעות מאלרנתיסי, מאלשיפאא'. כך יש להניח בכל בתי החולים ברצועה.
ב. הדרישה האבוסרדית, האכזרית והבלתי חוקית להעברת בתי החולים מאזור העיר עזה
6. בראשית חודש אוגוסט 2025 החלה להתגבש תכנית מוצהרת מצד ישראל, להשתלטות על העיר עזה, וזאת במסגרת מה שמכונה "מרכבות גדעון ב'". התכנית אף הגיעה לדיון ואושרה, כך ניתן להבין, בקבינט.
7. במקביל לגיבוש ואישור התכנית, החלו פניות ישירות מצד מתפ"ש לגורמי רפואה וארגונים בינלאומיים בצפון ומרכז הרצועה, אשר בהן נמסר, כי יש כוונה לפינוי מלא של העיר עזה לדרום. נדרש מצוותי הרפואה להכין תכניות להעברת בתי החולים המצויים בעיר עזה וסביבותיה, על הציוד שלהם והחולים שבהם לכיוון דרום, למקום לא ידוע.
8. מעבר להיותה של הדרישה לפינוי מתקנים רפואיים בלתי חוקית בעליל, הרי מדובר בדרישה שאינה מעשית, כפי שנציגי מתפ"ש יודעים היטב. הדרישה והאזהרה המוקדמת הן בבחינת מס שפתיים בלבד, אשר אמורים לשמש כמעין הגנה של "אמרנו לכם" כאשר ידהרו הטנקים אל עבר בתי החולים על החולים ואנשי צוות הרפואה שבהם.
9. נציגי מתפ"ש יודעים, כי אין מקומות שיכולים לקלוט את החולים, אין מתקנים שיכולים לקלוט את הציוד הרפואי באופן שיוכל להיות מופעל, אין מקום פיזי למיטות, אין אפשרות לנייד חולים וציוד רפואי רגיש במציאות הקשה של עזה, על המלחמה המתחוללת בה, העדר הדרכים התקינות, העדר כל תשתית מינימלית להעברה. העברה של חולים שיוכלו לנוע בעצמם תטיל עומס חריג נוסף על המערכת הקורסת בדרום, ותגרום להרעה עד אבדן הטיפול בחולים אלה וחולים אחרים שכבר נמצאים בדרום.
10. העברת בתי‑חולים וחולים מצפון עזה דרומה איננה "פינוי הומניטרי" אלא מהלך מסוכן רפואית ובלתי־ישים תפעולית. ארגון הבריאות העולמי קבע עוד בתחילת המלחמה כי הוראות לפינוי בתי חולים הן "גזר דין מוות לחולים ולפצועים", במיוחד למונשמים, תינוקות ופגים באינקובטורים, מטופלים דיאליזה, נשים בהיריון עם סיבוכים רפואיים ופצועים קשים, שאינם מסוגלים לשרוד העברה בתנאי לחימה ומצור . הדברים נכונים פי כמה כעת, אחרי כמעט שנתיים של הרס מתמשך, כאשר מערך הבריאות בעזה מצוי בקריסה כמעט מוחלטת, בתי החולים בדרום בתפוסת-שיא, ותנאי התשתית והתחבורה אינם מאפשרים כלל מעבר בטוח של אלפי חולים. מתפ"ש יודע את כל האמור.
ג. החובה לאפשר טיפול רפואי גם בעת מלחמה ולהימנע מפגיעה בבתי חולים וגירוש אוכלוסיה
11. כידוע וכפי שגם הצהרתם בעבר, ישראל מחויבת בדיני המלחמה החלים בעת הזו. על פי הדין הבינלאומי, גם בעת לחימה יש חובה להבחין בין מטרות אזרחיות למטרות צבאיות וחל איסור על תקיפת מטרות אזרחיות. חובה זו מעוגנת, בין היתר בסעיפים 48, 51(2) ו- 52 לפרוטוקול הראשון משנת 1977 המצורף לאמנות ג'נבה משנת 1949. כן הנכם מופנים לסעיף 16 לאמנת ג'נבה הרביעית, הקובע הגנה לפצועים וחולים, תשושיםונשים הרות.
12. הפינויים הצפויים לגרום לנזק חמור הינם בלתי חוקיים, קל וחומר כאשר הם משרתים מטרות בלתי חוקיות כגון ענישה קולקטיבית ונעשים תוך הפרה בוטה של החובה להבחין בין מטרות אזרחיות לצבאיות.
13. בבג"ץ 201/09 רל"א נ' רוה"מ (19.1.09) שעסק בחובות ההומניטריות המוטלות על ישראל בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" הובא בפסקה 15 פרוט נרחב של הדינים המחייבים את ישראל מול רצועת עזה בעת לחימה:
בהתאם לאמור לעיל, התשתית הנורמטיבית המחייבת את מדינת ישראל בעת קיומן של פעולות לחימה ברצועת עזה, כוללת מספר מקורות משפטיים. בין מקורות משפטיים אלה ניתן למנות את דיני המשפט הבינלאומי ההומניטרי, המעוגנים, בעיקרם, באמנת האג הרביעית (ה-Hague Convention (IV) Respecting the Laws and Customs of War on Land (1907); להלן: אמנת האג) ובתקנות הנספחות לה, אשר להוראותיהן מעמד של משפט בינלאומי מנהגי; באמנת ג'נבה הרביעית (Geneva Convention (IV) Relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War 1949, להלן: אמנת ג'נבה הרביעית), אשר הוראותיה המינהגיות מהוות חלק ממשפטה של מדינת ישראל… ובפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ג'נבה (ה-Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949 Relating to the Protection of Victims of International Armed Conflicts (Protocol I), 1977, להלן: הפרוטוקול הראשון), אשר ישראל אינה צד לו, אולם הוראותיו המנהגיות מהוות אף הן חלק ממשפטה של ישראל…. בצד המשפט הבינלאומי חלים גם כללי היסוד של המשפט הציבורי הישראלי … על-פי כללי המשפט הציבורי הישראלי, על הצבא לנהוג, בין היתר, בהגינות, בסבירות ובמידתיות, תוך איזון ראוי בין חירות הפרט לצורכי הכלל ותוך התחשבות בשיקולי ביטחון ובתנאי הלחימה בשטח.
14. וראו בהקשר זה בדומה גם בבג"ץ 4764/04, רופאים לזכויות אדם ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה (30.5.04), שם בפסקה 10:
אכן, כל פעולות הלחימה של כל צבא כפופות לכללי המשפט הבינלאומי העוסקים בפעילות זו. עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני כי "גם בתקופת לחימה יש לקיים את הדינים החלים על לחימה. גם בתקופת לחימה יש לעשות הכול כדי להגן על האוכלוסיה האזרחית.
15. באשר לרצועת עזה ודווקא לאור מצב הלחימה מול החמאס, קבע בג"ץ בעבר, כי "ישראל נדרשת להושיט עזרה כדי לאפשר סיפוק צרכים הכרחיים לאוכלוסייה המקומית, שבלעדיה לא יקבלו מענה" . על גופי המדינה "למלא את החובות המוטלות עליהם מכוח דיני המשפט הבינלאומי ההומניטרי" . חובות אלה "נובעות ממצב הלחימה השורר בינה לבין ארגון החמאס"… ו"גם ממידת שליטתה של מדינת ישראל במעברי הגבול שבינה לבין רצועת עזה, וכן מהמצב שנוצר בין מדינת ישראל לבין שטח רצועת עזה לאחר שנות השלטון הצבאי באזור, אשר בעקבותיו נוצרה לעת הזו תלות כמעט מוחלטת של רצועת עזה…" . ישראל מחוייבת לאפשר את הצרכים ההומניטאריים הבסיסיים של תושבי הרצועה גם לאחר 'ההתנתקות' .
16. כמו כן על פי הדין הבינלאומי, גם בעת לחימה יש חובה להבחין בין מטרות אזרחיות למטרות צבאיות וחל איסור על תקיפת מטרות אזרחיות. חובה זו מעוגנת, בין היתר בסעיפים 48, 51(2) ו- 52 לפרוטוקול הראשון משנת 1977 המצורף לאמנות ג'נבה משנת 1949.
17. בנוסף, הוראות המשפט הבינלאומי מקנות הגנה לצוותים רפואיים גם בעת לחימה. הגנות אלה הן חלק מהמשפט הבינלאומי הפומבי המקובל המחייב את ישראל ומעוגנות, בין היתר בסעיף 18 לאמנת ג'נבה הרביעית, המגן על בתי חולים וסעיפים 24-26 לאמנת ג'נבה הראשונה האוסרת על פגיעה בצוותים רפואיים.
18. העברת בתי החולים מתבצעת כחלק מתכנית לטיהור אתני של אזור העיר עזה, פעולה שהיא פשע מלחמה על פי סעיף 7(2)(d) וסעיף 8(2)(b) viii לאמנת רומא, המגדירם גרוש והעברה בכפייה של אוכלוסיה כפשע מלחמה. כלל 129 של הדין הבינלאומי ההומניטארי המנהלי (ICRC) אף הוא אוסר על טיהור של קבוצה אתנית משטח מסויים. בדומה סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית אוסר העברה בכפיה של מוגנים, והדבר גם מהווה עונש קולקטיבי אסור.
ד. סיכום
19. במצב הדברים הקיים היום מוטלת על ישראל החובה החוקית והמוסרית לפעול להקל ולסייע בטיפול הרפואי בחולים והפצועים ברצועת עזה, וודאי לא לפגוע במתקנים רפואיים המספקים טיפול רפואי כזה וודאי לא לגרום לפינויים והעברת על החולים שבהם.
20. האזהרה שהועברה לבתי החולים באזור העיר עזה אינה נסיון לסייע לחולים ולחלשים אלא אלא מהווה צעד לא חוקי בדרך ללא חזרה לעבר פשע מלחמה נוסף, שיעלה בחייהם של רבים.
21. אנו דורשים, כי הגורמים המחליטים יתעשתו לאלתר, יעשו סיבוב פרסה וימנעו מדרישה מילולית או מכל פעולה מעשית לפינוי בתי חולים כלשהם. מה שצריך לעשות הוא לפעול עכשיו במהירות וביעילות להסיר מיידית את המגבלות על הכנסת סיוע הומניטרי ורפואי לרצועת עזה, להכניס ציוד רפואי בדחיפות בהתאם לצרכים ובתיאום עם משרד הבריאות בעזה וצוותי הבריאות המקומיים, ולאפשר חופש תנועה מלא לצוותי הבריאות של עזה וכניסה ומעבר בלתי מוגבלים של משלחות רפואיות ברחבי הרצועה, זאת על מנת שבתי החולים למלא את משימתם לטפל בחולים ובפצועים.
