ח'דר עדנאן מת הלילה בכלא לאחר ששבת רעב במשך 86 ימים. במשך שנים התעקש לחיות כאדם חופשי במציאות של דיכוי וכיבוש. כשנעצר מספר פעמים במעצרים מנהליים בחר לנקוט באמצעי הבלתי אלים של שביתת רעב ולסכן את חייו כחלק ממאבקו לחירות. גם הפעם מול כתב אישום, בחר להשמיע את קול המחאה.

ח'דר עדנאן בחר בשביתת רעב כמוצא אחרון, אמצעי לא אלים למחאה נגד הדיכוי שלו ושל בני עמו. בשביתות אלו התקומם לא רק נגד מעצריו המנהליים הרבים, אלא גם נגד השימוש המתמשך והחוזר באמצעי דיכוי פוליטי זה כלפי העם הפלסטיני מזה עשרות שנים.

עם ההתדרדרות במצבו ובמשך שבועות, ניסינו לשכנע את משרד הבריאות, בית חולים קפלן ושב"ס להשאיר את עדנאן באשפוז, וזאת עקב העובדה כי רק באמצעים שיש בבית חולים ניתן להשגיח עליו כראוי ולנסות להציל את חייו במקרה של התדרדרות. ד"ר לינה קאסם חסאן, יו"ר רופאים לזכויות אדם, ביקרה את עדנאן מספר ימים לפני מותו, בדקה אותו ופרסמה חוות רפואית בדבר סכנת חיים הנשקפת לו והצורך בהעברתו המיידית להשגחה בבית חולים.

כל אלה, לרבות פניות אישיות ובאמצעות בית המשפט לגורמים אלו, נפלו על אוזניים ערלות. גם בקשתו של ח'דר ובני משפחתו לאפשר להם לבקרו בכלא, כשברור שהייתה זו עלולה להיות פגישתם האחרונה, סורבה על ידי שב"ס, ומשהגיעה לבית המשפט הוא התמהמה והחלטה לא ניתנה עד היום.

מעבר לכשלים הרפואיים המקצועיים והאתיים, המקרה של ח'דר עדנאן מדגים את חוסר האומץ של מדינת ישראל ומוסדותיה לטפל בעניין העיקרי שנגדו מחה עדנאן במשך שנים רבות – העוולות של הכיבוש.