”קהילות עקורות, אנשים נשכחים” הוא תוצר משותף של הארגונים יש דין ורופאים לזכויות אדם. במשך שנתיים חקרנו, תיעדנו וליווינו קהילות רועים פלסטיניות בגדה המערבית. היום, אנו מפרסמים דו"ח שמציג את התוצאות ההרסניות של טרור המתנחלים ומדיניות ממשלת ישראל: גירוש מוחלט של שבע קהילות רועים ולמעלה מ-1,000 בני אדם.
בתחילת 2023, התחלנו פרויקט לחקר ההשפעה של מאחזי החווה על קהילות רועים פלסטיניות בשטח C – שטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה ומהווה את מוקד מדיניות הגירוש. בשטח גיאוגרפי מצומצם, ממזרח לדרך אלון, חיו במשך עשרות שנים קהילות שהתמודדו עם אלימות מתנחלים, חסימות צבאיות, חנק כלכלי והגבלות נרחבות בכל היבטי החיים. במהלך הפרויקט, יצאנו עשרות פעמים לשטח, גבינו עדויות, ערכנו ראיונות אישיים, קיימנו סדנאות זכויות, הדרכות עזרה ראשונה, והפעלנו מרפאה ניידת.
כל הקהילות שהיו בשטח כשהתחלנו את הפרויקט – כבר לא נמצאות שם.
לדוח המלא
עברית | אנגלית | ערבית
המסקנה העיקרית של הדוח היא שישראל אחראית לביצוע פשע מלחמה של העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית – פשע שמתרחש בתמיכתה, על ידי שלוחיה או אזרחיה. מעורבותה העמוקה של המדינה, דרכי הפעולה שלה, השיטתיות והחזרתיות של המעשים במקומות שונים, מובילים לקביעה כי באזורים מסוימים של הגדה המערבית ישראל מיישמת פרקטיקות של טיהור אתני של פלסטינים.
אמנם הפרויקט מתרכז בשטח ספציפי, אבל אותה מדיניות של ישראל ואותן שיטות של מתנחלים, מיושמות גם באזורים נוספים של הגדה המערבית. לפיכך עולה החשש כי דפוסי פעולה אלו, שהובילו להעברה בכפייה של הקהילות הפלסטיניות, יתפתחו לאסטרטגיה שלטונית ארוכת טווח של טיהור אתני של פלסטינים מכל שטח C, המהווה 60% מהגדה המערבית, ואולי אף מעבר לו.
בריאות הפרט וחוסן הקהילתי
המחקר שמוצג בדו”ח קובע כי הפעולות שביצעו ישראלים והרשויות הישראליות פגעו באופן חמור ומערכתי בבריאות הפרט ובחוסן של קהילות הרועים הפלסטיניות. בריאותם של יחידים וקהילות אינה מתקיימת בריק, אלא נקבעת במידה רבה על ידי תנאים חברתיים מגדירי בריאות. החשיפה ארוכת השנים של האוכלוסייה הפלסטינית לאלימות שיטתית ולתצורות שונות של דיכוי, הן מצד הרשויות הישראליות והן מצד מתנחלים, פגעה באופן פיזי ונפשי בתושבים. האלימות המתמשכת הובילה לירידה בביטחון התזונתי, יצרה תנאי דיור קשים, שחקה את החוסן הנפשי וגרמה לתחושות ממושכות וחמורות של חוסר ביטחון אישי, אי ודאות וסטרס כרוני.
הקהילות שנעקרו חוו פגיעה ישירה בכל ממדי הבריאות. התקפות מתנחלים הפכו לשגרה, פלישות לבתי מגורים ומתקפות על עדרי הצאן יצרו תחושת חוסר ביטחון מתמדת, וחרדה ולחץ הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים. הרס של מקורות הפרנסה והגבלות הגישה לשטחי מרעה אילצו את המשפחות למכור חלק גדול מהצאן ולצמצם את צריכת המזון שלהן, מה שהוביל לפגיעה קשה בביטחון התזונתי.
עם הגירוש, המרקם החברתי התפרק. הקהילות התפזרו, הקשרים החברתיים נקרעו, ומשפחות נותרו בודדות במאבק על הישרדותן. הלכידות הקהילתית, שהייתה גורם חוסן מרכזי, נפגעה מאוד ובמקרים מסוימים קרסה. הפגיעה הזו אינה מקרית – היא אסטרטגיה. מטרתה ברורה: להפוך את החיים לבלתי אפשריים עד למחיקת כלנוכחות פלסטינית משטח C.
"אנחנו איבדנו את הביטחון שלנו, ומי שמאבד את הביטחון, מאבד את האושר שלו, מאבד את שלוות הנפש שלו. אני נשבע באלוהים, שלפעמים כשהמצב מחמיר אני מפסיק לאכול גם אם אני רעב. המצב רע, במיוחד כאשר מאבדים את הביטחון, אי אפשר אפילו לחשוב על שמחה. כל הזמן המחשבות עצובות, בגלל שצפוי לנו היותר גרוע."
(סלימאן כעאבנה, יולי 2023)
האזהרות שפלסטינים השמיעו במשך עשרות שנים הפכו למציאות של טיהור אתני. קהילות הרועים נקלעו למאבק הישרדותי שצריך להיפסק מיד. עלינו לפעול מיד לסיום מדיניות הסיפוח והטיהור האתני ולבלימת אלימות המתנחלים בגיבוי הצבא. כמו כן, עלינו לדרוש מישראל למלא את חובתה החוקית להגן על מיליוני הפלסטינים שהיא כובשת, בדגש על קהילות הרועים. עלינו לפעול להבטיח את זכויות התושבים הפלסטינים, למנוע את המשך ההעברה בכפייה, לעצור מיד את מדיניות ההתנחלויות והטיהור האתני, לפרק את המאחזים ולאפשר לקהילות הרועים הפלסטיניות לשוב בביטחה לבתיהם ולחיות בכבוד על אדמתן.
