תצלום ארכיון: אקטיבסטילס
בדיון הראשון לגופה של העתירה שהגישו רופאים לזכויות אדם, גישה, המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה לפתיחת המסדרון ההומניטרי הרפואי, בית המשפט נמנע מלהתערב במדיניות החוסמת מעבר חולים מעזה לטיפול בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, והפנה את העותרים להשקיע את מאמציהם בשכנוע מדינות אחרות לקלוט את החולים. השופטים סירבו שלוש פעמים לאפשר לחמישה רופאים בכירים להציג את השלכות המדיניות, והורו להסיר מהתיק חוות דעת של רופאה אמריקאית שעבדה בעזה ותיארה ממקור ראשון את קריסת מערכת הבריאות. לפי נציגי הארגונים שנכחו בדיון, אחד השופטים אף הציע להם לפנות ל״האג״ נגד מדינות שאינן קולטות חולים מעזה.
בית המשפט העליון קיים היום (ראשון) דיון ראשון לגופה של העתירה שהגישו חמשת ארגוני זכויות האדם – רופאים לזכויות אדם, גישה, המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה – בדרישה לפתוח מחדש את המסדרון ההומניטרי הרפואי ולאפשר לחולים ופצועים מעזה גישה לטיפולים שאינם זמינים ברצועה, בבתי החולים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.
המסדרון נועד לאפשר לחולים מעזה לקבל טיפול בתוך מערכת הבריאות הפלסטינית עצמה. בתי החולים הפלסטיניים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים ערוכים ומוכנים לקלוט חולים מהרצועה, ויכולים להרחיב את המענה ולקבל לכך תמיכה בהתאם לצורך. במשך שנים הם היו חלק ממערך הטיפול בחולי עזה והעניקו טיפולים מורכבים שאינם זמינים ברצועה.
במרכז העתירה עומדת שאלת חובתה של ישראל לאפשר גישה לטיפול רפואי לתושבי עזה. אלא שבמהלך הדיון הסיט בית המשפט את מרכז הכובד מהטענות המשפטיות שהעלו העותרים אל השאלה מדוע מדינות שלישיות אינן קולטות יותר חולים. השופטת יעל וילנר אמרה לעותרים כי את החומרים שהגישו לבית המשפט עליהם להפנות למדינות אחרות, וכי את "המאמץ הניכר" עליהם להשקיע שם. השופט יחיאל כשר תהה מדוע מדינות המבקרות את ישראל אינן קולטות בעצמן חולים מעזה.
זאת, אף שהשופטים עצמם הצביעו על הקושי במדיניות הישראלית. נוסף על החסימה המוחלטת של מעבר חולים מעזה לגדה המערבית, המדינה הבהירה כי אינה מוכנה להקים מנגנון סדור לבחינה פרטנית של בקשות חולים למעבר כאמור. על כך אמר השופט אלכס שטיין כי "אין כזה דבר הנחיה כללית עם 0 חריגים" וכי "מה שמפריע זה היעדר חריגים", ואילו השופטת וילנר הקשתה: "אתם אומרים שאתם לא מוכנים לבחון". למרות זאת, לאחר עיון בחומר ביטחוני חסוי במעמד צד אחד, הודיע בית המשפט כי "בשלב הזה, בעת הזו, לא נתערב".
המדינה הציגה את הפינוי למדינות שלישיות כחלופה ראויה למסדרון הרפואי, למרות הודאתה שהדבר הביא למצב שבו מתבצעים 10% בלבד מסך הפינויים לטיפול רפואי מחוץ לעזה שהתרחשו לפני אוקטובר 2023, בעוד עדוף הפציעות ומערכת הבריאות ההרוסה רק הגבירו את הצרכים מאז. העותרים הדגישו כי יותר מ־18,500 חולים ופצועים במצבים מסכני חיים ממתינים לטיפול. הפינוי למדינות שלישיות רחוק מלספק מענה להיקף הצורך ואינו אפשרי עבור חלק מהחולים, והמענה בר-הקיימא ההכרחי הוא חידוש המסדרון הרפואי באופן מתמשך ועקבי כמענה עיקרי – מדובר באותה מערכת בריאות, התיקים הרפואיים כבר קיימים שם עבור חלק מהחולים, ומענה זה מאפשר יציאה לטיפולים תכופים בהתאם לצורך וחזרה למשפחותיהם ולמקומם.
חמישה רופאים בכירים מבתי חולים בישראל הגיעו לדיון כדי להציג בפני השופטים את ההשלכות הרפואיות של המשך חסימת המסדרון. עו"ד עדי לוסטיגמן ביקשה במהלך הדיון שלוש פעמים לאפשר להם לדבר – ובכל פעם נדחתה. באחת הפעמים השיבה השופטת וילנר: "עם כל הכבוד, לא נאפשר".
עוד בפתח הדיון דרש בית המשפט להסיר מתיק העתירה את חוות דעתה של ד"ר אמברין סלימי, גינקולוגית ואורוגינקולוגית אמריקאית בעלת 30 שנות ניסיון, שהתנדבה במשך שישה שבועות בבית החולים נאסר בעזה. סלימי תיארה נשים הרות שסבלו מתת־תזונה קשה; מחסור בתרופות, אנטיביוטיקה, מנות דם וחומרי חבישה; תינוקות עם מומים בני־טיפול שלא יכלו לקבל את הטיפול הדרוש; חולי סרטן שנותרו חודשים בהמתנה לפינוי; ופצועות שפצעיהן הזדהמו עד כדי התפתחות רימות. לדבריה, ב־30 שנות עבודתה כרופאה לא נתקלה במציאות רפואית דומה.
אלא שבית המשפט התמקד בביקורת שהשמיעה הרופאה כלפי ישראל וצה"ל. השופט שטיין אמר כי חוות הדעת כוללת "האשמות שלא מבוססות תמיד נגד כוחות צה"ל", והציע לעותרים להסירה כדי שלא "לפסול אתכם על הסף בגין המסמך הזה". השופטת וילנר הוסיפה: "אין הצדקה בעולם להגיש את התצהיר הזה לביהמ"ש". בהחלטה שנרשמה בפרוטוקול קבע בית המשפט כי המסמך כולל "אמירות בלתי נכונות ופוגעניות נגד מדינת ישראל וכוחות צה"ל", וחוות הדעת הוצאה מהתיק.
לפי נציגי הארגונים שנכחו בדיון, בשלב שבו הפנו השופטים את האחריות למדינות שלישיות, אחד השופטים אף הציע לעותרים לפנות ל"האג" נגד מדינות שאינן מוכנות לקלוט חולים מעזה.
העתירה הוגשה לאחר שמנגנון המעבר שאפשר במשך שנים לחולים מעזה לקבל טיפולים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים הופסק מאז תחילת המלחמה. כמעט 20 אלף חולים ופצועים ממתינים כיום לטיפול שאינו זמין להם ברצועה.
בית המשפט לא דחה את העתירה, וביקש לקבל הודעת עדכון נוספת כדי לבחון אם המצב השתנה וקבע כי החלטה תינתן.
עו״ד עדי לוסטיגמן, שייצגה את חמשת הארגונים העותרים, מסרה: ״המשמעות של דחיית ההכרעה אינה משפטית בלבד – היא נמדדת בחיי אדם. רק לפני ימים אחדים מת חוסיין, ילד בן עשר וחצי שחלה בלוקמיה, מצבו הידרדר בתוך ימים והוא מת לאחר שהמתין לשווא לאפשרות להגיע לטיפול שהיה זמין במרחק של כשעה מביתו. חוסיין הוא אחד מכ־4,000 ילדים מבין 18,500 חולים הזקוקים כיום בדחיפות לטיפול רפואי שאינו זמין להם בעזה. אנו מצרים על כך ששר הביטחון אינו מעניק משקל מספק לחייהם של החולים, ועל כך שבית המשפט לא הכיר בדחיפות יוצאת הדופן של סוגיה שבה כל עיכוב עלול לעלות בחיי אדם. כל עוד המדינה אינה מחויבת אפילו לבחון את הבקשות האלה, חולים ימשיכו למות בזמן שהם ממתינים לטיפול שיכול להציל את חייהם״.
מילנה אנסארי, מנהלת מחלקת השטחים הכבושים ברופאים לזכויות אדם, מסרה: ״בית המשפט התבקש להכריע בשאלה משפטית, אך השיב בטיעון פוליטי. הצגנו את חובותיה המשפטיות של ישראל, את המציאות ההומניטרית הדחופה בשטח ואת חייהם של מי שכבר מתו בזמן שהמתינו לטיפול רפואי.במקום להתמודד איתם, בית המשפט בחר להסיט את האחריות למקום אחר. ישראל נותרה כוח כובש, ועל כן מוטלות עליה חובות משפטיות ברורות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית הנתונה לשליטתה. הפניית האצבע למדינות שלישיות אינה פוטרת את ישראל מחובות אלה״.
